אכיפת פסקי חוץ – טשורני ושות' עורכי דין

מהו פסק חוץ?

סעיף 1 לחוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958 קובע כי, פסק חוץ הוא פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה והוא פסק דין בעניין אזרחי הוא פסק דין בגין תשלום פיצויים או נזקים לנפגע (גם במקרים בהם אין המדובר בעניין אזרחי).

פסק חוץ, שניתן במדינה זרה אינו ניתן לאכיפה במדינת ישראל כל עוד לא הוכרז על ידי בית משפט במדינת ישראל כי פסק החוץ הינו אכיף. פסק החוץ אינו בעל מעמד עצמאי ולא ניתן לו תוקף אוטומטי ולכן יש לפנות לבית המשפט על מנת לאכוף אותו. למעשה מכשירים פסק דין זר כאילו היה פסק דין מקומי.

הערכאה המוסמכת לאכיפה

הערכאה המוסמכת לדון באכיפתו של פסק חוץ נקבעת לפי דיני הסמכות הכללים. כך למשל במקרים בהם המדובר בתביעת שווי תוגש התביעה לאכיפת פסק החוץ לבית משפט שלו סמכות עניינית בהתאם לגובה הסכום הנתבע.

סעיף 3 לחוק, קובע מספר תנאים מצטברים שרק בהתקיימות כלל התנאים הנ"ל יהיה רשאי בית משפט בישראל להכריז על פסק חוץ כאכיף:

א.      בית המשפט במדינה הזרה, שנתן את הפסק, היה מוסמך ליתן את הפסק האמור בהתאם לדיני המדינה בה ניתן.

ב.      פסק הדין שניתן במדינה הזרה אינו ניתן עוד לערעור בהתאם לדיני המדינה הזרה בה ניתן. אולם במידה ומדובר בפסק חוץ זמני או צו ביניים בעניין מזונות ניתן לאכוף אותו בארץ גם כאשר ניתן לערער עליו במדינה הזרה בה ניתן.

ג.       בהתאם לדיני מדינת ישראל ניתן לאכוף את החיוב אשר נקבע בפסק החוץ.

ד.      הפסק ניתן לקיום בהתאם לדיני המדינה בה ניתן.

ה.      תוכן הפסק אינו סותר את תקנת הציבור.

עוד נדרש קיומו של הסכם בין מדינת ישראל לבין המדינה הזרה בה ניתן הפסק בו ישראל התחייבה להכיר בפסק החוץ מאותו סוג לגביו מבוקשת ההכרזה כאכיף, (אלא אם ראה בית המשפט שמן הדין ומן הצדק לאשר הפסק אף אם לא קיים הסכם כגון זה).

במידה וכל התנאים הנ"ל התקיימו ניתן יהיה לאכוף את הפסק במדינת ישראל. פירושה של האכיפה הינה ביצוע או הוצאה לפועל של הפסק הזר על ידי לשכת ההוצאה לפועל. למעשה פסק חוץ אשר אושר לאכיפה במדינת ישראל על ידי בית המשפט דינו לעניין ההוצאה לפועל כדין פסק דין שניתן כדין במדינת ישראל.

בקשה לאכיפת פסק חוץ ניתן להגיש לבית המשפט תוך 5 שנים מיום מתן הפסק. אולם, החוק קובע כי במקרים בהם הוסכם בין ישראל לבין המדינה בה ניתן פסק החוץ על תקופה אחרת יוגש פסק החוץ לאכיפה במסגרת תקופת הזמן אשר הוסכמה בין המדינה הזרה למדינת ישראל. עוד קובע החוק כי במידה וקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את האיחור בהגשת הפסק, קרי, מעל לתקופת 5 השנים, יכול ובית המשפט יזקק לבקשה לאכיפת הפסק גם באיחור.

חשוב לשים לב כי למשיב בבקשה לאכיפת פסק חוץ קיימת הזכות להגיש תשובתו תוך 30 יום מיום שהומצאה לו הבקשה.

דגש נוסף וחשוב עת רוצים לאכוף פסק חוץ מצוי בסעיף 4 לחוק בו נקבע כי פסק חוץ לא יוכרז כאכיף במדינת ישראל אם ניתן במדינה שלפי דיניה אין אוכפים פסקים של בית המשפט בישראל אלא אם ביקש זאת היועץ המשפטי לממשלה.

על אף האמור לעיל, בית משפט במדינת ישראל לא יכריז על פסק חוץ כאכיף אם הוכח בפני בית המשפט כי:

א.      הפסק הושג במרמה.

ב.      לדעת בית המשפט לא ניתנה לנתבע אפשרות סבירה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו.

ג.       בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי הפרטי החלים במדינת ישראל בית המשפט שנתן את הפסק במדינה הזרה לא היה מוסמך ליתן את הפסק.

ד.      הפסק נוגד פסק דין אחר שניתן באותו עניין בין אותם בעלי דין ושעודנו בתוקף.

ה.      עת הוגשה התביעה בבית משפט במדינה זרה היה קיים משפט , תלוי ועומד, באותו עניין והבין אותם בעלי דין בבית משפט במדינת ישראל.

הכרה בפסק חוץ

הכרה היא דרגה פחותה מאכיפה. הכרה למעשה רק מאשרת את פסק החוץ ואין בה פניה למשרדי ההוצאה לפועל. בדרך כלל כשמדברים על הכרה של פסק חוץ מדברים על פסקי דין הצהרתיים.