עבירות צווארון לבן

"ידעו נא עברייני הצווארון הלבן, כי צווארונו של עושה העבירה הזו אינו לבן, והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט"(ע"פ 344/80 יעקוב זקש ואח' נ' מדינת ישראל).

בשנים האחרונות הולכת וגוברת המגמה לנקוט ביד קשה עם עברייני מס וזאת בשל רצון המדינה ובתי המשפט למגר התופעה ככל הניתן שכן המדובר בפגיעה בקופה הציבורית.

בבואו של בית המשפט להעניש העבריין יבחן בית המשפט מספר גורמים לפני מתן העונש. כך למשל, ישקול בית המשפט את חומרת העבירות אותן ביצע הנאשם, משך זמן ביצוע העבירות, הודאה באשמה, מצב נפשי ומשפחתי, הסרת המחדל ועוד מגוון שיקולים בטרם מתן גזר הדין.

עת מדובר בעבירות מהותיות כדוגמת סעיף 200 לחוק מס הכנסה וסעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף יטה בית המשפט להחמיר בעונשם של הנאשמים ולגזור עליהם מאסר בפועל למשך מספר שנים לא מבוטל.

יחד עם זאת יתכנו מקרים בהם בית המשפט יפחית עונשם של נאשמים וזאת בשים לב למספר קריטריונים ואפרט:

השאלה באם הוסר המחדל בעבירות מס היא שיקול מרכזי בעת מתן העונש לפעמים לקולא ולפעמים לחומרא.

לקולא- בהסרת המחדל ניתן לראות חרטה אמיתית של העבריין המועד וניסיון לתקן דרכו הקלוקלת. מבחינת ההיבט הציבורי הכסף מועבר מועבר לקופת המדינה ומצמצם את היקף הנזק הכלכלי ציבורי שנגרם בעקבות ביצוע העבירה. כך, שב הסדר למקומו, האינטרס הציבורי אינו נפגע ונשמרת השוויוניות בתשלום המס בקרב אזרחי המדינה.

לחומרא- אי הסרת המחדל משמעותה כי לעבריין שגזל כסך מקופת המדינה "רווח נקי". עבריין שאינו משלם את חובו ולא מסיר את מחדליו מסתכן בהחמרת עונשו משום שלא ניסה לצמצם את הנזק שגרם לקופת המדינה. בפסקי דין רבים הודגש שמקרה בו לא הוסר המחדל ייגזר עונש מאסר בפועל חמור.

עם זאת יש לשים לב כי בשנים האחרונות חלה החמרה נוספת במדיניות הענישה של בתי המשפט ולעיתים על אף שהוסר המחדל לא יראו בכך שיקול לקולא בעת מתן גזר הדין.

מלבד הסרת המחדל יבחן בית המשפט גם את נתוניו האישיים של העבריין. נותנים אלה בעיני מהווים את הכף השנייה של מאזני הצדק למול שיקולי הענישה הקבועים בחוק. אומנם לא פעם קבעה הפסיקה כי מצב כלכלי אינו יכול לשמש סיבה למניעת קנסות כספיים ניכרים כשם שמצב משפחתי לא ישמש סיבה לאי הטלת עונש מאסר בפועל שכן לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות ויש להמחיש לציבור כי גם עברייני המס ראוי שיענשו בכל חומרת הדין ואין להם אהדה יתרה לעומת גנבים אחרים.

בראיה כוללת ניתן לומר כי בשיטת המשפט במדינת ישראל, בה לשופט שיקול דעת נרחב גם בעת גזירת העונש יש להתייחס לנאשם ונסיבותיו באופן אינדיבידואלי למול חומרת העבירה אשר ביצע.

בכל מקרה ומקרה על בית המשפט למצוא את האיזון הראוי כאשר העונש הסופי הוא תוצאה משוכללת של מגוון שיקולים ומדיניות ענישה הנהוגה במדינת ישראל.

 

רקפת דובריש- לוי, עו"ד

אופיר טשורני ושות' עורכי דין