מיסוי מוסד כספי  – מס שכר ומס רווח

1. עיקר עיסוקם של מוסדות כספיים הוא מתן הלוואות או פעילות בני"ע, כך שהכסףהוא זה המהווה "סחורה" בעסקם. הן מבחינה משפטית והן מבחינה כלכלית, כסףהינו נכס ככל הנכסים בשוק והעברתו לצד אחר בדרך של הלוואה מהווה "עסקה"של מתן שירות החייבת במס ערך מוסף. הטלת מע"מ על מוסדות כספיים בדרךהמוטלת על עוסקים "רגילים" משמעותה הטלת מע"מ על הריבית. במצב שכזה,המס המשולם על הריבית היה מנוכה על ידי לווים שהינם "עוסקים" לעניין מע"מ,בעוד שלווים שהנם צרכנים סופיים, קרי מלכ"רים וצרכנים פרטיים, לא היו יכולים לנכות את המס על הריבית כמס תשומות. לכאורה יש צדק במתן אפשרות קיזוזהמס המשולם על הריבית על ידי "עוסקים" אלא שקיימת בעיה זיהוי קשהבשימוש אשר נעשה בכספי ההלוואה ,לכסף אין ריח. לעומת זאת אצל עוסק רגיל אין כל קושי לזהות האם שימשו המוצרים  את העוסק במהלך עסקיו או לענייניוהפרטיים.
2. קיימת בעייתיות נוספת במיסוי המוסדות הכספיים בשיטה המוטלת על "עוסקים",קרי עסקאות פחות תשומות, הנה במקרה של עסקאות/הפקדות מורכבות, למשלבדרך של אפשרות הצמדה למדד הגבוה מבין מספר מדדים נתונים. הבעייתיותבמקרה שכזה הנה הן מבחינת קביעת מועד ביצוע העסקה והן מבחינת קביעתמחיר העסקה.
3. בעייתיות זו במיסוי מוסד כספי (חברות ביטוח, בנקים, קרנות השקעות בניירות ערך ועוד') גרמה לרשויות המס למסות בשיטה שונה את המוסד הכספי בדרך שלמס שכר אשר מוטל על שכר העובדים בחברה בשיעור של 8.5% ומס רווח ומוטל על הרווח של המוסד הכספי.
4. ההיגיון העומד מאחורי שיטת מיסוי זו הנו – הערך המוסף של ה"עוסק" הנוההפרש שבין עסקאותיו לתשומותיו, ועל הפרש זה מוטל מע"מ. ערך מוסף זה,של ה"עוסק", שווה חשבונאית לשכר בתוספת הרווח. לפיכך, ומכיוון שלא קיים כלקושי לזהות אצל ה"מוסד הכספי" את השכר והרווח, הוחלט כי מיסוי הערךהמוסף של המוסדות הכספיים יהיה בדרך של הטלת מס על השכר והרווח.
5. מס השכר אצל מוסדות כספיים לא מותר בניכוי מן הריווח, למרות זאת למוסדהכספי יתרונות רבים לעומת עוסק מורשה, והם: בניגוד לעוסק מורשה, מוסדכספי לא משלם מע"מ על מסים עירוניים, כגון ארנונה, מס בולים וכו', שכן מוסדכספי רושם מסים אלו כהוצאה ומקזז סכומים אלו מבסיס המס יש לתת את הדעתלכך שתשלומי הארנונה של המוסדות הכספיים הינם גבוהים יחסית לתשלומיהארנונה של המגזר העסקי שכן למוסדות הכספיים נקבעים תעריפים גבוהיםבמיוחד, מה גם שהם ממוקמים בדרך כלל בשטחים מרכזיים ויקרים. עוסקמורשה, לעומת זאת, משלם את מס עסקאותיו על כל המחזור, כולל הוצאות שלאנוכה בגינם מס תשומות. ההערכה היא כי הוצאות אלו, המותרות בניכוי אצל מוסדכספי, מהוות מרכיב של מספר אחוזים מהריווח הממוצע של המוסד הכספי.
6. יתרון נוסף הנו הכרה בחובות אבודים, אצל עוסקים הכרה זו מוגבלת מאד וכי רשויות המס לא מאפשרים להכיר בחובות אבודים מבלי להוכיח שהחוב באמת אבוד ולא ניתן לגבייה. במוסד כספי הכרה בחובות אבודים אלו הנה דבר שבשגרה וכי לא קיימת כמעט מגבלה על ההכרה בחובות אלו.
7. מיסוי הערך המוסף אצל עוסקים אינו מדויק היות וקיימות הוצאות רבות אשר אינן נחשבות להוצאות לצורך ניכוי צומות ולכן הערך הנוסף בפועל הנו קטן יותר מהערך המוסף בגינו משולם מס ערך מוסף. במוסד כספי , אותם הוצאות מוכרות ומקטינות את בסיס הרווח לצורכי מס רווח.