חיוב בעל שליטה/ דירקטור בחובות לרשויות המקומיות

סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג – 1992 אשר תוקן בשנת 2004 מאפשר לרשויות המקומיות לגבות חובות ארנונה, למשל, גם מכיסם הפרטי של בעלי שליטה בחברה ואף על מי שהיה "הרוח החיה" בחברה, הגם שאינו בעל מניות רשום. עסקינן בסעיף המאפשר הרמת מסך "פשוטה יותר" מהרמת המסך הקבועה בסעיף 6(ב) לחוק החברות, תשנ"ט- 1999, שכן התנאים והדרישות הינם פשוטים ומאפשרים לרשות לגבות את כספיה בצורה יעילה, קלה, מהירה ולא בהכרח מוצדקת!
סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים מכיל בתוכו את ההסדר של סעיף 119א לפקודת מס הכנסה ולמעשה מאפשר לרשויות המקומיות לגבות חובות ארנונה חברה גם מכיסם הפרטי של בעלי שליטה/ בעלי מניות/דירקטורים בחברות אשר הותירו אחריהן חובות באופן ישיר. יחד עם זאת, סעיף 8 (ג) אינו מכיל את מנגנוני האיזון הקבועים בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה המגנים על בעלי השליטה במקרים מסוימים ובשל כך אופיו יותר דורסני.
למעשה, מכוחו של סעיף זה, החלו הרשויות בגבייה אגרסיבית מבעלי שליטה בחברות אשר הפסיקו פעילותן היות והסעיף יוצר מעין חזקה כי בעלי השליטה הבריחו את נכסי החברות והביאו את החברות למצב של חובות על מנת להתחמק מתשלום חובות החברה לרבות חובות ארנונה לעירייה.
חשוב להדגיש כי סעיף 8 (ג) מדבר על חובות ארנונה בלבד ולא מאפשר לרשויות המקומיות לנסות לגבות מאותם בעלי שליטה גם חובות אחרים כגון, היטלים, ביוב, מים וכיו"ב.
על מנת שרשות מקומית תוכל לגבות ישירות מבעלי השליטה חוב ארנונה נדרשת התקיימותם של התנאים הבאים:
– מדובר בחוב ארנונה סופי וחלוט.
– החברה הפסיקה את פעילותה ולא פרעה את חובה לרשות המקומית.
– הנתבע הינו בעל שליטה בחברה.
– הנתבע קיבל לידיו בדרך ישירה או עקיפה את נכסי החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית.
– הנכס אינו משמש למגורים.
– חוסר תום לב והעברת נכסים העולה כדי הברחה.
האם אפשר גם אחרת?
במצב דברים זה בו מחייבים בעל שליטה בחובות החברה כאמור בסעיף 8 (ג) יכול בעל השליטה לנסות להוכיח לרשות המקומית כי הוא לא הבריח את נכסי החברה במטרה להתחמק מתשלום הארנונה ולמעשה כי במועד הפסקת פעילות החברה לא היו לחברה כלל נכסים וכי הם לא הוברחו.
במקרים כאלה הפסיקה חלוקה בדעותיה על מי מוטל הנטל להוכיח כי לחברה היו נכסים בעת שחדלה לפעול.
עמדה אחת טוענת כי סעיף 8 (ג) מכיל בתוכו חזקה חלוטה כי לחברה היו נכסים בעת שחדלה לפעול ועל הנישום להוכיח כי לא כך הדבר (ראה: אק (הרצ') 18261-11-09 עירית כפר סבא נ' "אמינות – מעליות" בע"מ, פורסם בנבו (2010) ) , ואילו עמדה אחרת בפסיקה קובעת כי על הרשות המקומית מוטל נטל ההוכחה להוכיח כי לחברה היו נכסים במועד בו חדלה לפעול (ראה: א (אשד') 1803-07 עירית אשדוד נ' ירון אירועים בע"מ, פורסם בנבו (2011)).
רקפת דובריש- לוי, עו"ד
טשורני ושות'- חברת עורכי דין

03-6091282