עבירה לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה

כותבת – רקפת דובריש – לוי , עו"ד
אופיר טשורני ושות' עורכי דין

סעיף 219 לפקודה אי העברת מס שנוכה-העבירה מדברת על  ניכוי מס מהעובדים אך מניעת העברתו לרשות המיסים (מבצע העבירה יקבל 2 שנות מאסר וקנס פי שניים מסך הניכויים או את שני העונשים יחדיו).

סעיף זה קובע 2 יסודות להתקיימות העבירה:

א).המס החייב בניכוי נוכה

ב)המס לא הועבר לפקיד שומה

יחד עם זאת, קיימת הגנה-קיומו של הצדק סביר לאי העברת הניכוי.

ביטול העבירה דורש "הצדק סביר"- ונטל הראיה שאכן היה הצדק שכזה לא להעביר את המס. הנטל הוא על הטוען שכן הצדק סביר אינו מהווה יסוד מיסודות העבירה של 219 אלא טענת הגנה-על נאשם המואשם בעבירה של אי העברת ניכויים, להוכיח, במידה הנדרשת במישור האזרחי, כי היה לו הצדק סביר לאי העברת הניכויים.

יש הטוענים כי קושי כלכלי אינו "הצדק סביר" לאי העברת הניכוי, והכרה בקושי כלכלי כהצדק סביר לאי העברת הניכוי תביא לפריצת הסכר בנושא .

עפ"י ההלכה הפסוקה, המבחן של הצדק סביר או סיבה מספקת- הינו מבחן אובייקטיבי של אדם סביר בנעלי הנאשם ולכן משמעותו של קיום של הצדק סביר או סיבה מספקת בסופו של דבר, היא העדר רשלנות שהרי מדובר במבחן התנהגותו של האדם הסביר בנעלי הנאשם.

לעבירה זו לרוב מצורפת עבירה לפי 224א' לפקודה – אחריות מנהל, אלא אם הוכיח שנעברה שלא בידיעתו או שנקט באמצעים סבירים למנוע אותה.

בהלכת לקס נקבע כי עבירה לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה תסווג כעבירה הדורשת הוכחת מחשבה פלילית של הנאשם כתנאי להרשעתו, ואילו עבירה לפי סעיף 224א' הינה עבירה של אחריות קפידה.

חומרת הענישה:

נקבע לא אחת בפסקי הדין, כי נאשם המבצע עבירות של העלמות מס מתוך כוונה להותיר בידיו כספים המגיעים לאוצר המדינה ייחשב כגוזל כספי הציבור וכי יש להתחשב באינטרס הציבורי הגובר בדרך כלל על ההיבט האישי של טובת הנאשם.לאור החומרה הרבה בעבירות המס, יש לתת דגש על האינטרס הציבורי להרתעת הרבים בעיקר בנוגע לעבירות הניכויים הבעלות אלמנט של גניבה ממש.