הנחיות היועץ המשפטי לממשלה

הפקעת מקרקעין לצרכי ציבור

הפקעת מקרקעין לצרכי ציבור: שימוע הבעלים

הרקע המשפטי :

1. פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, מסמיכה את שר האוצר, או את מי שהורשה לכך על ידי שר האוצר (לפי סעיף 2)22) לפקודה), להפקיע מקרקעין לצרכי ציבור. הדרך שנקבעה בפקודה לעניין זה היא, בעיקרה כדלהלן:

(א)    הסמכות להפקיע קרקע קמה אם נוכח שר האוצר כי דרוש או נחוץ הדבר לכל צורך ציבורי.

(ב)    שר האוצר רשאי להרשות עליה על הקרקע כדי לערוך מדידות ולבצע פעולות בירור והכנה

(ג)      אם מתכוון שר האוצר להפקיע את הקרקע, עליו לפרסם הודעה על כוונתו ברשומות וכן על הקרקע או סמוך לקרקע וגם למסור העתק ההודעה למי שרשום כבעלים או בעל טובת הנאה בקרקע, ולאחר מכן תירשם במרשם המקרקעין אזהרה בדבר אותה הודעה .

(ד)     שר האוצר רשאי, בהודעה המתפרסמת כאמור (לפי סעיף 5) או בהודעה נפרדת, להורות למחזיק בקרקע למסור את החזקה במועד שלא יפחת מחודשיים מיום פרסום ההודעה ברשומות, אלא אם הקרקע דרושה באופן דחוף לצורך הציבור .

(ה)     בכל זמן לאחר פרסום ההודעה ברשומות (לפי סעיף 5) רשאי שר האוצר להכריז בהודעה שתתפרסם ברשומות על הקניית הקרקע למדינה ורשם המקרקעין ירשום אותה בהתאם

1. פקודת הקרקעות (רכישת לצרכי ציבור) אינה כוללת הוראה הדורשת שימוע הבעלים, כלומר, מתן הזדמנות לבעלים להשמיע טענותיו, לפני ביצוע ההפקעה. מכאן השאלה אם קיימת חובת שימוע כלפי הבעלים.
2. הכלל הרחב לעניין שימוע קובע כי "לא יורשה גוף אדמיניסטרטיבי – ואפילו אדמיניסרטיבי טהור (ולא מעין שיפוטי) – לפגוע באזרח פגיעת גוף, רכוש, מקצוע, מעמד וכיוצא בזה, אלא אם ן ניתנה לנפגע הזדמנת הוגנת להשמעת הגנתו בפני הפגיעה העתידה. להורות עליו במפורש. ראו בג"צ 290/65 אלתגר נגד עיריית רמת גן, פ"ד כ(33 ,29 (1.
3. לכאורה, הכלל הרחב צריך לחול גם לגבי הפקעת מקרקעין לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור). ראו אריה קמר, דיני הפקעת מקרקעין, מהדורה שניה, עמ' 76 – 73. אולם, כפי שנאמר על ידי בית המשפט העליון, ספק אם במקרה זה ניתן להשתית הנהגתה של חובת השמיעה על פרשנותו של החוק הקיים (בג"צ 307/82 לוביאניקר נגד שר האוצר, פ"ד לז(149 ,141 (2). על רקע

זה אמר מ"מ הנשיא מגר :

"אין ספק שהנהגת החובה לשמוע את הצד הנפגע, לפני שניתנה החלטה הפוגעת בזכויות הקניין של האזרח, היא צורך חיוני, ובה תבוא לידי ביטוי החובה של הרשות לנהוג בצורה הוגנת כלפי האזרח; אין הרשות יכולה לנהוג באופן הוגן, אלא אם כן היא פועלת על יסוד מידע מלא, ואחרי שנתנה לנפגע לטעון את טענותיו. כדי שיהיה בידיה לשקול את משמעות פועלה לכאן או לכאן, עליה לאפשר לאזרח לשטוח לפניה טענותיו העובדתיות והמשפטיות, והחלטתה צריכה להיות מעוגנת במכלול הנתונים" על מעלותיהם ומגרעותיהם, לציבור ולפרט הנפגע כאחד. על כן מקובלת עלי ההשקפה, כי החוק במתכונתו הקיימת לוקה בחסר, וכי מן הראוי לתקנו כדי להנהיג חובת מיעה, שתקדם להחלטה לפי סעיף 3 לפקודה, ואשר תשלב מבחינה דיונית בהודעה כדוגמת זו הניתנת לפי סעיף 1)5) או בהוראותיו של סעיף 4 לחוק האמור".