זכות השימוע בדין הפלילי בישראל

כותבת איילת כרמלי, עו"ד (רו"ח)
טשורני ושות' עורכי דין

 

שימוע בדין הפלילי – מהו?

שימוע בדין הפלילי הוא הליך שבמסגרתו ניתנת לחשוד שנחקר וטרם הוגש כנגדו כתב אישום, אפשרות להשמיע את טענותיו בפני התביעה במטרה לשכנעה שלא להגיש כנגדו כתב אישום.

זכות השימוע מעוגנת בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982. סעיף זה מעניק לחשוד בעבירה מסוג פשע (עבירה שעונשה למעלה משלוש שנות מאסר) זכות לשימוע. בהתאם לסעיף, על רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירה מסוג פשע להודיע על כך לחשוד, והוא רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה בבקשה מנומקת מדוע יש להימנע מהגשת כתב אישום כנגדו. ויודגש כי הרשות התובעת שולחת לחשוד הודעה זו בדבר זכותו להציג את נימוקיו, מיד עם קבלתה את חומר החקירה קרי: עוד בטרם הספיקה לבחון את חומר החקירה ולגבש החלטה באשר ליכולתה לבסס כתב אישום על-סמך חומר החקירה שהועבר אליה.

עוד יצוין, כי הליך השימוע ייערך, כאמור, בכתב, אך יכול שייערך בעל-פה בהתאם לשיקול דעת התביעה.

מהותו של השימוע

על מהותו של השימוע עמד היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בעת שהציג את הסדר הטיעון עם הנשיא לשעבר משה קצב בעקבות השימוע שנערך לו:

"שימוע אינו עניין טכני, שימוע הוא עניין מהותי. שימוע הוא הליך שנועד לברר באופן יסודי את חומר החקירה, ושימוע לעיתים קרובות מביא לשינוי בתמונה הראשונית של חומר הראיות."

 

האם לממש את זכות השימוע, אם לאו?

ההחלטה באם לממש את זכות השימוע אינה פשוטה כלל ועיקר, וזאת בשל העובדה שלצד היתרונות הקיימים להליך זה קיימים גם חסרונות לא מעטים.

היתרון המשמעותי והחשוב ביותר הינו החלטה של התביעה שלא להגיש כתב אישום וזאת כתוצאה מהטיעונים שהועלו בהליך השימוע. החלטה זו טומנת בחובה יתרונות נלווים נוספים, ביניהם מניעת פגיעה במוניטין המקצועי והאישי של החשוד ושמירה על שמו הטוב, חיסכון בהוצאות הגנה יקרות הכרוכות בניהול משפט ומניעת עוגמת נפש ועינוי דין הכרוכים בניהול המשפט.

מנגד, החיסרון העיקרי העשוי לנבוע מהליך השימוע הוא אישום יתר או אישום בכלל. חשוב לזכור, כי התביעה שולחת לחשוד את המכתב בדבר השימוע ברגע שחומר החקירה הגיע אליה, משמע: עוד בטרם הספיקה לקרוא את החומר ולהחליט האם בכוונתה להגיש כתב אישום או שמא אין הראיות מצדיקות זאת. מאחר ופעמים רבות ייתכן שהתביעה תחליט, לאחר בדיקת חומר החקירה, שאין בכוונתה להגיש כתב אישום אזי שימוע עוד בטרם הגיעה למסקנה זו באופן עצמאי, עשוי להרע את מצבו של החשוד ולהביא לכך שהתביעה אכן תראה אותו כאשם וזאת על משקל "על ראש הגנב בוער הכובע". לעומת זאת, גם במקרה בו גבוהים הסיכויים שיוגש כתב אישום עדיין עשוי להיות חיסרון להליך השימוע אשר יבוא לידי ביטוי בכך שהתביעה, מתוך תקווה ורצון להגיע להסדר טיעון במסגרת הליך השימוע, תחטא לתפקידה ותטיל על החשוד אשמה הגדולה מזו אשר התכוונה להטיל עליו אילולא השימוע.

בנוסף לחסרונות שהוזכרו עד כה, קיים חיסרון נוסף שנעוץ בכך שהליך השימוע עשוי להביא לחשיפה של קו ההגנה. במהלך השימוע נדרש החשוד או מי מטעמו להציג טיעונים שמטרתם למנוע הגשת כתב אישום כנגד החשוד. טיעונים אלו עשויים להיות לו לחשוד לרועץ, במקרה בו יוחלט על הגשת כתב אישום, שכן התביעה מודעת ומכירה כבר את טיעוני החשוד ויכולה להיערך בהתאם עם טיעונים נגדיים בעת ניהול המשפט.