פומביות הדיון וחופש הפרסום אל מול זכות החשוד לשמירה על כבודו, שמו ופרטיותו
בבש"פ 5153/04 פלוני נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח' קבע בית המשפט העליון כי את עקרון פומביות הדיון יש לאזן עם כבודו של החשוד – איזון אשר מושרש עמוקות בשיטת המשפט הישראלית.
במבחן האיזונים בין אינטרסים נוגדים, עולה השאלה: ידו של מי תהיה על העליונה? כאמור, עקרון פומביות הדיון הינו עקרון על, עקרון הפורש אברת כנפיו על כל סוגיית הפרסום. יחד עם זאת, עקרון פומביות הדיון, ככל עקרון משפטי אחר, כופף עצמו לסוגי חריגים שמשקלם בנסיבות מסוימות יכול שיהיו כבדות משקל.
חוק בתי המשפט מתייחס במסגרת סעיף 70(ה1)(1) לחריג לפומביות הדיון וקובע כך:
"בית המשפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור, ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק, על פני העניין הציבורי שבפרסום."
אם כן, סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט קובע חריג לפומביות הדיון, חריג אשר נובע מההכרה המשפטית בזכותו של אדם לכבוד ולשם טוב ומחזקת החפות העומדת למי שטרם הורשע בדין והוא בגדר חשוד בלבד. על-פי לשון הסעיף, בית המשפט מוסמך לאסור פרסום שמו של חשוד טרם הגשת כתב אישום במקרה שפרסום שמו עלול לגרום לו לנזק חמור. מכאן שאנו נדרשים להבין אימתי הנזק לחשוד עשוי להיות בגדר נזק חמור.
בבש"פ תורג'מן התייחס בית המשפט העליון לסוגיה זו ופירט את השיקולים אשר יעמדו לנגד עיניו של בית המשפט, עת ישקול באם לחשוד עשוי להיגרם נזק חמור כתוצאה מהפרסום:
א. נסיבותיו האישיות והמשפחתיות המיוחדות של החשוד – למשל, יש לבחון האם לחשוד ילדים קטנים שהפרסום עלול לגרום להם נזק חמור בנסיבות העניין.
ב. עבודתו של החשוד – במסגרת זו יש לבחון האם עבודתו כרוכה במגע עם אנשים, שאם כן עלול הפרסום לגרום לו נזק חמור.
ג. עברו של החשוד – חשוד בעל עבר פלילי מכביד יתקשה להצביע על נזק חמור שפרסום שמו יביא עליו.
ד. סוג העבירה וחומרתה.
ה. משקלן של הראיות שנאספו כנגד אותו חשוד – מקום בו משקלן של הראיות קל כנוצה, תיטה הכף אל עבר אי הפרסום, שכן אפשר שלא יוגש כלל כתב אישום בעוד שהנזק שייגרם מן הפרסום יהא כבד מנשוא. ולהיפך: במקרה שהראיות מבוססות וכיבדות משקל הן תיטה הכף אל עבר הפרסום.
סיכומם של דברים
ההלכה הפסוקה קבעה כי ככלל, גובר עקרון הפומביות על זכותו של החשוד לשם טוב, אך בנסיבות חריגות, בהן פרסום שמו של החשוד יסב לו נזק חמור, ניתן יהיה להפעיל את החריג שבסעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט. נזק שהוא נזק אינהרנטי להליך של חקירה פלילית לא ייחשב כנזק חמור המצדיק את איסור הפרסום, והגבלתו של הפרסום תתאפשר רק כאשר יוכח כי הנזק שנגרם לחשוד בעטיו של הפרסום מתאפיין בחומרה מיוחדת החורגת מן הפגיעה המתלווה, בדרך כלל, לקשירתו של אדם לעניינים פליליים. שאלת הנזק החמור נבחנת בכל מקרה ומקרה לפי נסיבות העניין, בהתאם לשיקולים אשר נקבעו בפסיקה.