המצב היום בשוק נותני שרותי מטבע ובשוק ההלוואות החוץ בנקאיות
כיום בשוק השירותים הפיננסיים ישנה חקיקה מצומצמת בדמות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: "החוק"), וחוק איסור הלבנת הון תש"ס- 2000 (להלן:"חוק איסור הלבנת הון"). חוק איסור הלבנת הון קובע בין היתר כי מי שמספק אחד או יותר מהשירותים המפורטים בחוק זה, נחשב לנותן שירותי מטבע וחייב ברישום במרשם נותני שירותי מטבע וחלה עליו חובת דיווח. קיימות בעיות מובהקות בחקיקה המסדירה את הנושא, לדוגמה:
הבעיה הראשונה היא חוסר בסנקציה ופיקוח- לחוק למעשה "אין שיניים" משום שאין בו סנקציה פלילית, וכן הסנקציה האזרחית היחידה הקבועה בו היא הזכות של בית-המשפט או לשכת הוצאה לפועל לבטל או לשנות את הסכם ההלוואה, מכאן מדובר בכוח מצומצם למדי.
שנית, הגדרת ה"לווה" בחוק רחבה מדי- לווה מוגדר בחוק כמי שנותן הלוואה, למעט תאגיד בנקאי ותאגיד עזר. רוצה לומר, כל אדם פרטי או גוף שאינו תאגיד בנקאי או תאגיד עזר, ובכלל זה חברות ביטוח, חברות מימון ועוד, יכולים ליתן הלוואה ללווה שאינו תאגיד (בכפוף לתנאים ולהסתייגויות בחוק). בשל כך, קשה לפקח אחר שוק ההלוואות ולבצע אכיפה כלשהי.
שלישית סכום ההלוואה המוסדר בחסות החוק נמוך מדי- מטרת החוק למתן הלוואות חוץ מוסדיות הייתה בעיקרה להסדיר את שוק ההלוואות למשקי בית ולא לעסקים, ולכן הריבית המוגדרת בחוק היא רק על הלוואות בסכום של עד 25,000 ₪. הסכום המוגדר נחשב לנמוך מדי משום שבמקרים רבים הלוואות משק הבית גבוהות יותר והחוק אינו נותן מענה עבור אותן הלוואות.
כעת הוגשה הצעת החוק החדש לפיקוח על שירותים פיננסיים לקריאה שנייה ושלישית, במטרה לכלול נושאים מגוונים בחסות החוק החדש ולהרחיב את הגדרת "נותן שירותי המטבע" ל"נותן שירותים פיננסים".
השינויים במצב הקיים נפרסים על מספר פרמטרים:
1. מיקוד החוק- החוק מגדיר בצורה רחבה אך מפורטת וברורה יותר מהם השירותים הפיננסים הכלולים תחתיו; מי יכול לבקש כל אחד מן הרישיונות; מסווג את סוגי הרישיונות ומפריד בין רישיון בסיסי ורישיון מורחב;
2. סנקציה פלילית ואזרחית- בעבר הסנקציות היו מצומצמות כפי שתיארנו, והיום קיימים מספר סנקציות בחוק החדש בהם הטלת עיצומים כספיים משמעותיים עקב הפרה של הוראות החוק החדש, הטליה או ביטול רישיון שניתן. בנוסף לכך קיימת סנקציה פלילית של מאסר בן שישה חודשים עד ל-18 חודשים וכן הטלת קנסות מוגדלים, הכל תלוי סוג ההפרה שנעשתה. תשלום העיצום הכספי לא יגרע מאחריות פלילית שיכול ותוטל על אותו מפר.
3. פיקוח ודיווח- פרק ז' לחוק מפרט את חובות הדיווח, בין היתר נדרשת שליחת דוחות כספיים, דוחות מידיים וכל דוח שידרוש המפקח במועדים שהוא יקבע. בנוסף יתבקש תאגיד בעל רישיון מורחב לספק מידע לגבי החלטות האסיפה הכללית. בנוסף חלים חובות רבים על בעלי רישיון ליתן שירותים פיננסים כמו חובת גילוי נאות, איסור ניגוד עניינים, הטעיה, הפעלת השפעה בלתי הוגנת ועוד. מינוי פקחים מטעם שר האוצר והעברת סמכויות פיקוח נרחבות לידיהם. המפקח יכול לדרוש מכל נותן שירותים וכל נושא משרה למסור כל ידיעה ומסמכים הנוגעים לעסקיו.
4. חוזה בכתב- בעבר נדרש היה לערוך חוזה בכתב וכיום החוק לא מחייב זאת אלא מאפשר לשר האוצר להתקין תקנות במידת הצורך.
5. אכיפה גבוהה יותר- על מנת לקבל רישיון למתן שירותים פיננסים נדרשת המצאת מסמכים רבים בנוסף לטופס הבקשה, זאת בכדי להחמיר את תנאי קבלת הרישיון וכך גם לייעל את האכיפה בתחום. החוק מנסה לסגור את השוק הפרוץ ולהקטין את כניסת הגורמים העבריינים לתחום וקובע דרישות ואיסורים רבים.
6. החוק החדש מתאים עצמו להלוואות מכל הסוגים למשקי בית וכן לעסקים- סכומי ההלוואה הכלולים בו גבוהים בהרבה מאשר בחוק הלוואות חוץ וכך החוק החדש מכניס תחת גפיו סוגים רבים של הלוואות.
החוק החדש יביא לשינויים רבים בתחום מתן השירותים הפיננסים, ומצריך הליך קבלת רישיון מחודש עם תנאים שונים מאלו שהכרנו עד היום. מכאן מומלץ להיוועץ עם משרד עורכי דין שמתמחה בתחום בכדי לקצר את תהליך הוצאת רישיון, לערוך דיווחים נדרשים ולבצע זאת בצורה מקצועית והאפקטיבית ביותר.
בנוסף לכך לא קיימת היום אכיפה בהסדרת הלוואות חוץ בנקאיות והתחום נחשב לפרוץ. הריבית המוגדרת בחוק היא רק על הלוואות בסכום שעד 25,000 ₪. החוק קובע כי מלווה שנותן הלוואות כדרך עיסוק מחויב בעריכת חוזה בכתב עם הלווה
החוק מרחיב את ההגדרה הקיימת כיום של 'נותני שירותי מטבע' והחליפה בהגדרה של 'מתן שירותים פיננסיים' וכן להגדיר מונח חדש של 'נותני שירותי אשראי' כמי שעוסקים במתן שירותים פיננסיים בעלי רכיב אשראי, דוגמת מתן הלוואות וניכיון. עוד מוצע להרחיב את הגדרות המונחים 'אמצעי תשלום' ונכס פיננסי' כך שיכללו את כלל אמצעי התשלום המסורתיים וכן כרטיסים נטענים (Prepaid) ומטבעות וירטואליים.
על כל אחד מהעוסקים בתחום של מתן שירותים פיננסיים תחול דרישת רישיון בהתאם להיקף הפעילות אותה הוא מבצע (רישיון למתן שירות בנכס פיננסי/רישיון למתן אשראי). סוג אחד של רישיון יהיה רישיון בסיסי, אשר יאפשר למחזיקים בו לתת שירותים פיננסיים בהיקף מצומצם. הסוג השני יהיה רישיון מורחב, אשר יאפשר למחזיקים בו לתת שירותים בהיקף משמעותי יותר. החוק מפרט את התנאים הנדרשים לקבלת רישיון לרבות דרישה של הון עצמי מינימאלי ובחינת יושרו ויושרתו של מבקש הרישיון ואם מדובר בתאגיד אז גם בחינת התאמתם של נושאי המשרה, בעלי השליטה ובעלי העניין. רישיון מורחב יינתן, בין היתר, רק לאחר בדיקת האמצעים הכספיים ומקורות המימון של מבקש הרישיון.
התנאים לביטול או התליה של רישיון שניתן; התנאים למתן היתר לשליטה בנותן שירותים פיננסיים; תנאי כשירות לכהונה כנושא משרה; הגבלות על ניהול עסקים; חובות דיווח שונות; חובות כלפי צרכנים לרבות איסור הטעייה, גילוי נאות ומגבלות לגבי קטינים; הוראות שמירה על ניהול תקין; מתן סמכויות פיקוח נרחבות לרגולטור החדש לרבות סמכות להטיל עיצומים כספיים; קביעת עבירות פליליות, לרבות עבירה של פעילות ללא רישיון מתאים.