הסדר טיעון
איילת כרמלי, עו"ד (רו"ח)
טשורני ושות'
הסדר טיעון – מהו?
הסדר טיעון, הידוע גם בשם עסקת טיעון, הוא הסכם שנערך במסגרת המשפט הפלילי, בין הרשות התובעת לבין הנאשם. במסגרת הסדר הטיעון, מגיע הנאשם ו/או בא כוחו להסכמה עם הרשות התובעת במסגרתה מסכים הנאשם להודות באישום/באישומים מסוימים אשר לרוב הינם פחותים בחומרתם מהאישומים המרכזיים, ובתמורה הרשות התובעת מסירה מכתב האישום את האישומים החמורים יותר. במקרים רבים כולל הסדר הטיעון גם הסכמה בין הרשות התובעת לבין הנאשם ו/או בא כוחו באשר לעונש אשר יש להשית על הנאשם. כאשר הסדר הטיעון אינו כולל הסכמה באשר לעונש כי אם רק בנוגע לעובדות כתב האישוםוסעיפי האישום אזי, על-פי פסיקת בית המשפט העליון רשאית הרשות התובעת לטעון לעונש בהתאם לכתב האישום המתוקן והיא איננה יכולה לדרוש את אותה הענישה שהייתה נדרשת בטרם תוקן כתב האישום. בכל מקרה, הסדר הטיעון מוגש לבית המשפט וחייב לקבל את אישורו על-מנת שיהא לו תוקף. ברובם המכריע של המקרים מקבל בית המשפט את הסדר הטיעון, אולם הוא רשאי לחרוג ממנו, לקולא או לחומרא.
הצורך בהסדרי טיעון
על הצורך בהסדרי טיעון עמד בית המשפט העליון בע"פ 4722/92, מרקוביץ נ' מ"י(להלן – "פרשת מרקוביץ"). וכך נאמר מפי כב' השופט מצא:
"כשלעצמי הנני סבור, כי הפרקטיקה של עיסקות טיעון מהווה חלק משיטת הדיון האדוורסארית, אשר לא רק יוצרת את התנאים להתפתחותה – שעיקרם בעומס הכמותי הכבד המוטל על בתי המשפט – אלא גם מספקת את הצידוקים הרעיוניים והמתודיים התומכים בה. שהלוא שיטת הדיון האדוורסארית איננה מכתיבה רק ניגוד בין הצדדים היריבים, אלא גם הידברות ביניהם, לשם צמצום מחלוקת ולשם איזון יתרונות וחולשות המצויים אצל כל אחד מהם, ושלרוב, שני הצדדים ערים לקיומם."
דברי כב' השופט מצא משקפים את הדיעה המקובלת בשנים האחרונות אשר מקורה בפסק הדין המנחה בעניין פלוני מפי כב' השופטת בייניש – ע"פ 1958/98, פלוני נ' מ"י.
בפרשת פלוני עמד בית המשפט העליון בהרחבה על מוסד הסדרי הטיעון וההצדקות לקיומו, והדגיש את החשיבות ברמה הציבורית, המערכתית והערכית שיש בהגעה להסדרי טיעון.
וכך סיכמה כב' השופטת בייניש את עמדתה בדבר היותם של הסדרי טיעון כלי לגיטימי ומכשיר התורם לאכיפת החוק:
"הכל מסכימים כי האינטרס הציבורי במובנו הרחב מחייב את בתי המשפט לעודד קיומם של הסדרי טיעון. קיום הסדרי טיעון מאפשר פרישה רחבה יותר של אכיפת החוק ובכך יש כוח מרתיע כשלעצמו, העשוי לאזן את אפקט ההקלה בעונש במקרה הקונקרטי. הסדר טיעון אשר נכרת בהתאם לכללים ועל פי שיקולים ראויים, מקצר את עינוי הדין של הנאשם ושל נאשמים פוטנציאליים הממתינים לכתב אישום נגדם. ההסדר מסייע לרשויות האכיפה בהעמדת עבריינים נוספים לדין, ומבטיח ענישה שאינה מרוחקת בזמן ממועד ביצוע העבירה. הוא חוסך את המשאבים הרבים המושקעים בניהול הליך פלילי, לעיתים מורכב וממושך, המכביד הן על התביעה והן על הנאשם, ומפנה את בית המשפט העמוס לעייפה, לעיסוק בתיקים אחרים. מבחינה ערכית, יש להסדר הטיעון ערך מוסף כאשר העבריין מקבל על עצמו אחריות למעשיו."
גישת האיזון לשם בחינת העונש המוסכם בהסדר הטיעון
לצורך בחינת השאלה האם על בית המשפט לאמץ את העונש המוסכם בהסדר הטיעון אם לאו, יצר בית המשפט את גישת האיזון. על פי גישה זו, על בית המשפט לבחון האם התקיים איזון בין התועלת לאינטרס הציבורי שיש בעונש המוצע במסגרת הסדר הטיעון לבין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם. וכדברי כב' השופטת נתניהו בפרשת מרקוביץ:
"על בית המשפט לבחון אם נעשה בעסקה איזון הולם בין טובת ההנאה שהיא מעניקה לנאשם – בין העונש המוצע בה, בהשוואה לנורמת הענישה המקובלת בהתחשב בחומרת העבירה ונסיבותיה ובנסיבותיו של הנאשם – לבין התועלת שיש בה לאינטרס הציבורי, בהתחשב במטרה שלשמה נעשתה העסקה."
בהתאם לגישת האיזון, בוחן בית המשפט את העונש המוצע במסגרת הסדר הטיעון לאור הפרמטרים הבאים:
א. העונש ההולם בשים לב לסוג העבירה, חומרתה ונסיבות ביצועה.
ב. נסיבות אישיות של הנאשם.
ג. מידת ההקלה שמקורה בהסדר הטיעון.
ד. האינטרס הציבורי שבהשגת הודיה של הנאשם ובקבלת אחריות על מעשיו.
ה. האינטרס הציבורי שבחסכון זמן שיפוטי ובניצול יעיל של משאבי התביעה.