תביעות נגד בנקים

אופיר טשורני ושות' משרד עורכי דין

מסגרות אשראי| ריבית חריגה | תביעת בנקים

ההוראה של בנק ישראל בעניין מסגרת אשראי הנה הוראה צרכנית, שמיועדת להיטיב עם לקוחות הבנקים. ההוראה נועדה להסיר אי וודאות קשה אשר קיימת כיום בקרב הלקוחות באשר לכיבוד הבנק את חיוביהם, להסדיר את הניהול הבנקאי התקין ולשפר את מוסר התשלומים במשק. למצב שקדם להוראה, היו שני חסרונות מהותיים בניהול חשבון תוך חריגה מהמסגרת, מנקודת מבטו של הלקוח:
האחד – הלקוח שילם ריבית חריגה גבוהה מאוד. אשראי בחריגה מהמסגרת הוא כמעט תמיד היקר ביותר במערכת הבנקאית. למעשה, ניהול חשבון בחריגה מתמדת ממסגרת האשראי דומה לקבלת הלוואה ללא מועד פירעון מוגדר, אולם הריבית על הלוואות נמוכה משמעותית מהריבית החריגה. חלק ניכר מהלקוחות כלל אינו מודע לגובה הריבית שהוא משלם.
השני – לא הייתה כל וודאות שהבנק ימשיך לכבד את הצ'קים הנמשכים על החשבון ושאר חיובים המבוצעים בו. החזרת חיובים בשל חוסר כיסוי כרוכה בתשלום עמלות לבנק, והוצאת נוספות, וכן עלולה לגרום ללקוח אי נעימות, אי עמידה בהתחייבויות, ואף לחשוף אותו לתביעות. החזרת צ'קים מחוסר כיסוי עלולה אף להוביל להגבלת חשבון על פי חוק שיקים ללא כיסוי. חוסר וודאות מובנה זה הוביל למצב של תלות בפקידי הבנק ותקלות שנגרמו עקב היעדרות זמנית של פקיד זה או אחר, או עקב תחלופה של מנהלים בסניפים. בעיות אלה התעוררו במצב של חריגה ממסגרת האשראי המאושרת ולא במצב של ניהול החשבון ביתרה שלילית בתוך המסגרת, ואת הבעיות הללו נועדה ההוראה לפתור. חשוב להקדים ולהדגיש כבר כאן: ההוראה בשום אופן לא מכריחה את הלקוח או את הבנק להקטין את "המינוס" – החלטה זו נשארת גם בעתיד בידי הלקוח והבנק. ההוראה גם לא מחייבת בנק להחזיר צ'ק או חיוב אחר – גם החלטה זו נשארת בידיו (הבנק רשאי להגדיל את המסגרת וכך יוכל לכבד את הצ'ק מבלי שתיווצר חריגה).
על פי ההוראה נדרשים הבנקים לקבוע מראש ובהסכם, עבור כל אחד מלקוחותיהם, מסגרת אשראי שתתאים לצרכים, לכושר ההחזר ולביטחונות של כל לקוח. קביעת המסגרת תיעשה על בסיס ניתוח מתועד של צרכי האשראי של כל לקוח, ותעוגן בהסכם מסגרת אשראי. הסכם מסגרת האשראי יבהיר את מחויבות שני הצדדים – הן הלקוח והן הבנק – לפעול בתוך המסגרות המאושרות בלבד, ובלא חריגה מהן. במקרה בו לקוח מבקש לכבד חיוב מסוים, שכיבודו יגרום להיווצרות חריגה מהמסגרת המוסכמת, הרי שאם הבנק מוכן להיענות לבקשה, תוסכם מראש ובכתב מסגרת מוגדלת, ולו גם זמנית, התואמת את היקף האשראי הנוסף המבוקש.
הלקוח יוכל לבוא בדברים עם הבנק לצורך הגדלה זמנית של מסגרת האשראי, כדי שיכובדו החיובים. הוראת המפקח על הבנקים היא גמישה, ומאפשרת לבנק להגדיל את המסגרת באופן זמני, בהסכמת שני הצדדים. חשוב להדגיש שיש להסדיר את נושא ההגדלה הזמנית של המסגרת מראש, ולא לסמוך ש"יהיה בסדר". חשוב להבין, שעל פי החוק, לא מוטלת על בנקים החובה לתת אשראי ללקוחות, ובכלל זה מסגרות אשראי. יתר על כן, בחוק הבנקאות (שירות ללקוח) אף נאמר במפורש שבנק לא חייב לתת אשראי. ההוראה איננה משנה, כמובן, את החוק, ולכן, כל אשראי בנקאי, לרבות מסגרת אשראי, כפוף להסכמת הבנק.
המלצתנו היא לבדוק את התנאים שמציעים הבנקים השונים, לנהל מו"מ עם הבנק על תנאי האשראי שהוא מציע, ולבחור את ההצעה הטובה ביותר בעיני הלקוח. כדאי להיות מודעים בהקשר זה להוראת המפקח על הבנקים שנכנסה לתוקף ב-1.12.05 בנושא "העברת פעילות וסגירת חשבון של לקוח". ההוראה החדשה מפשטת את ההליכים הטכניים הכרוכים במעבר מבנק לבנק, וממזערת את הטרחה הנגרמת ללקוח בהליכים אלה. הוראה זו מהווה צעד נוסף בפעילותו של הפיקוח על הבנקים להגברת התחרות במערכת הבנקאית.
על פי ההוראה מחויב הבנק למסור ללקוח, המבקש מידע לשם בחינת האפשרות או הכדאיות של העברת פעילותו לבנק אחר וסגירת חשבונו, מידע מפורט וממצה בכתב על כל נכסיו והתחייבויותיו בבנק, וכן כל מידע אחר הדרוש לצורך קבלת ההחלטות לסגירת החשבון ולביצוען (ההרשאות לחיוב החשבון, הוראות הקבע, זיכויים וכדו'). ההוראה מתייחסת הן לפעילות בחשבון בבנק והן לכרטיסי החיוב שהונפקו על ידי הבנק באותו חשבון.
ההוראה גם קובעת תשתית שמאפשרת לבנק, אליו עובר הלקוח, לבצע עבור הלקוח את כל הפעולות, הכרוכות בהעברת פעילותו. בכך יכול הלקוח להימנע מהטרחה שהייתה כרוכה בעבר בהליכי העברת החשבון.
משמעות הדבר מבחינת הבנק היא, שבגין חריגות שתיווצרנה בחשבונות שסווגו כבעייתיים, לא תיזקפנה הכנסות ריבית כלשהן לדוח רווח והפסד עד לגבייתן בפועל (וביטול החריגה(. לכן יש לבנק אינטרס ברור שלא להגדיר את החשבון כבעייתי, בגלל חריגה בסכום נמוך, או כזו המוסדרת במהירות, והחשש האמור איננו ממשי. מצד שני, ההוראה באה להגן על הלקוח, שבמקרה כזה, בו הבנק מוכן ואולי אף מעוניין להגדיל ללקוח את היקף האשראי, הלקוח לא ישלם ריבית חריגה ועמלות מיוחדות.

כאשר נקלעים לקשיים בעסק הפרטי או בחברה, ואנו לא פורעים ריבית בגין הלוואות, הבנק מעביר בדרך כלל את הסכומים שבפיגור לריבית חריגה גבוה מאד וזאת במטרה ללחוץ על הלקוח להסדיר את עניין הריבית. כאשר נכנסים למשא ומתן עם הבנק לגבי החזר ההלוואה והריבית שנצברה מומלץ להתייעץ עם רואה חשבון בעניין הריביות שנגבו. רואה החשבון יחשב את הריבית שנצברה וחלקה של הריבית החריגה . במהלך המשא ומתן עם הבנקים חשוב לבדוק את הריבית החריגה שנצברה היות וברוב המקרים ניתן לקבל זיכוי בגינה , ובשאר המקרים הבנקים בכלל לא היו רשאים לגבות ריבית זו.

חוק הריבית

סמכות לקבוע שיעור ריבית מכסימלי

3 (א) שר האוצר רשאי, לאחר התייעצות עם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע בצו, דרך כלל או לסוגים של מילוות, את שיעור הריבית המכסימלי שמלווה רשאי לקבל מן הלווה, ואת התנאים לצבירת הריבית בעד תקופות פחותות משלושה חדשים. (א1) בבוא שר האוצר לקבוע מעת לעת, לפי סעיף קטן (א) את שיעור ריבית הפיגורים המכסימלי לגבי הלוואה לדיור כמשמעותה בחוק הלוואות לדיור, התשנ"ב-1992, או לגבי הלוואה שנתן תאגיד בנקאי המובטחת במשכנתה על דירת מגורים (בסעיף קטן זה – ההלוואה) יתחשב שר האוצר בריבית הנוהגת בבנקים לגבי יתרות חובה בחשבונות עובר ושב; לענין סעיף קטן זה –
"ריבית פיגורים" – ריבית המשתלמת על סכום כלשהו בקשר עם ההלוואה שלא שולם במועד פירעונו, בעד התקופה שבין המועד שנקבע בתנאי ההלוואה לפירעונו של אותו סכום לבין מועד פירעונו בפועל; "משכנתה" – לרבות משכון על זכויות לגבי דירת מגורים והתחייבות אחרת לרישום משכנתה כאמור.
(ב) שר האוצר לא ישתמש בסמכותו לפי סעיף קטן (א) לגבי סוג מילוות, כל עוד חל עליהם צו של נגיד בנק ישראל לפי סעיף 56 לחוק הבנק; ולא ישתמש נגיד בנק ישראל בסמכותו לפי סעיף 56 האמור לגבי סוג מילוות שחל עליהם צו שר האוצר.

איסור ריבית מופרזת

4 לא ידרוש אדם ולא יקבל ריבית מופרזת.

איסור צבירת ריבית

5 לא ידרוש אדם ולא יקבל ריבית דריבית שנצטברה בתקופות פחותות משלושה חדשים אלא במידה שצבירת הריבית הותרה בצו לפי סעיף 3.

הפחתת ריבית מופרזת

6 מצא בית-משפט, כי ריבית שאדם פלוני שילם או התחייב לשלם, היא ריבית מופרזת יפחית הוא את הריבית לשיעור המכסימלי שנקבע לגבי אותו סוג מילוות וישחרר את הלווה מחובתו לתשלום הריבית העודפת או יחייב את המלווה בהחזרתה, הכל לפי הענין; ורשאי בית המשפט לפתוח למטרה זו כל חשבון שנסגר, על אף כל הסכם שבין בעלי הדין.